חלוקת זמני שהות שבעבר נקראה משמורת, הינה למעשה החלוקה שבה מחלקים ההורים בינם לבין עצמם את זמנם עם הקטינים.
חלוקת זמני שהות יכולה להיות באופן שווה בין ההורים כלומר 7 ימים לכל הורה מתוך 14 יום, אך זה לא חייב להיות כך ותלוי ברצונם של הצדדים יכולתם לשהות עם הקטינים ובכפוף לטובת הקטינים.
לאופן חלוקת זמני השהות ישנה השלכה ישירה וברורה על גובה המזונות שייקבעו, ואולם חלוקת זמני שהות שווה איננה "תעודת ביטוח" לאי תשלום מזונות.
אבות שלא היו הורה משמעותי בחיים של ילדיהם ולא יכולים או לא רוצים להיות הורה משמעותי בחיי ילדיהם, לעיתים מנצלים זאת לרעה ומעלים דרישה לחלוקת זמני שהות שווה מתוך מטרה להפחית את גובה תשלום המזונות.
מצד שני ישנם אבות שכל חייהם לקחו חלק משמעותי בגידול ילדיהם ואין שום סיבה לשנות את המצב בעת פרידת ההורים.
יש לזכור כי בין אם חלוקת זמני השהות היא שווה או לא, אין בכך כדי לשנות את האחריות ההורית היינו את חובתם של שני ההורים כלפי ילדיהם כאפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם לדאוג לילדיהם, לחינוכם, לימודיהם וכו'.
לחלוקת אחריות הורית משמעות רבה כלפי הילד והמסר שהדבר מעביר לילד הוא שאין הורה אחד שדואג לו. לשני ההורים האחריות כלפי הילד שלהם ולהיות שותף להחלטות בנוגע לילד מכל הבחינות לימודית, חברתית, בריאותית וכו'.